בעשורים האחרונים אפשר לראות עלייה משמעותית בהתפתחות של גישות חקלאיות לא קונבנציונליות השואפות לייצר חקלאות שמיטיבה עם האדם והאדמה. חקלאות אורגנית, חקלאות מחדשת, ביודינאמי, ביואינטנסיב, חקלאות סינטרופית, חקלאות יערנית (אגרופורסטרי), פרמקלצ’ר ועוד.
כל שיטה כזו יש לה את הדגשים והטכניקות שלה, עם חפיפות כאלו ואחרות ביניהן. אבל רכיב אחד שחוזר כמעט בכולן הוא היחס לאדמה, ועל זה אני רוצה לספר לכם כאן בקצרה. המורה שלי לפרמקלצ’ר אומרת שאנחנו לא מגדלים ירקות, אנחנו מגדלים אדמה. אני חושב שהאמירה הזו היא אחת מנקודות שינוי הפרספקטיבה המשמעותיות ביותר שלי בכל מה שקשור לדבר הזה שנקרא ‘חקלאות’.
חקלאות קונבנציונלית עסוקה בצמח, או יותר נכון, בפרי. העניין המרכזי שלה הוא כמות התוצרת ולכן מה שהכי מעניין זה איך אני יכול לפעול כדי למקסם את התהליך הזה. אל תבינו אותי לא נכון, היתכנות כלכלית של חווה זה דבר קריטי, ואם לא יהיה רווח כלל, לא תהיה חווה. אבל התמקדות בלעדית ברווח מובילה באופן מובהק לפגיעה במארג החיים הרחב יותר של החווה. כשאני מרוכז בפרי ובתוצרת אני מתבונן בחתיכה צרה מאוד מתוך תמונה רחבה בהרבה הכוללת מערכות יחסים מורכבות בין הצמח לאדמה לחרקים שונים לחיות ועוד.
הסתכלות כזו מובילה אותי לניסיון לנתק את הקשר של הצמח לכל הסובב אותו, ואז לשלוט באופן מלאכותי בכל תהליך הגידול. גם כאן אל תבינו אותי לא נכון, התערבות בגידול הצמח היא עובדה כאשר אנחנו עוסקים בחקלאות, עצם זה שבחרתי לשתול צמח מסוים ולא אחר, ובכמות ובמקום ששתלתי, הן התערבויות בגידול הצמח. השאלה היא האם אני מנסה לנטרל כל גורם משפיע אחר ולמלא את כל התפקידים בעצמי, או שאני מבין שיש כאן מערכת מורכבת ואני בוחר להיות שותף בתוכה?
וזה מה שהמורה שלי התכוונה כשהיא אמרה שאנחנו מגדלים אדמה. האדמה היא זו שמגדלת את הצמחים. היא מכילה בתוכה את הרכיבים התזונתיים שהם צריכים, את המיקרוביולוגיה שמספקת להם אותם, היא מספקת בית לשרשים שלהם ועוד תמיכה רבה שחלקה אנחנו כנראה אפילו לא מודעים אליה.
אם אנחנו נהיה בשיתוף פעולה עם האדמה, ונדאג לה לתנאים שהיא צריכה כדי לשגשג, היא תעשה את שאר העבודה. אז איך יודעים מה התנאים שהיא צריכה? בגדול זה די פשוט ואינטואיטיבי. תדמיינו אדמה ביער, איך היא נראית? איך היא מרגישה? זו אדמה אוורירית שכשדורכים עליה מרגישים את הרכות שלה, זו אדמה לחה, זו אדמה עם ריח נעים וזו אדמה מכוסה בשכבה של חומר אורגני (עלים וענפים שנשרו ונשברו מהעצים). אלו הדברים שאנחנו רוצים לדאוג שיהיו לאדמה שלנו. מתוך גישה זו אנחנו גוזרים את עקרונות העבודה שלנו
- אי-פליחת קרקע (No-Dig): אנחנו נמנעים מהפיכה של הקרקע מפני שהפיכה זו מפרקת את מארג החיים שנבנה באדמה ותומך את הגידולים שלנו, בעיקר מערכת הפטריות שמתפשטת כמו רשת ואם נהפוך את האדמה אנחנו נפרק אותה. מערכת זו תומכת את הצמחים ומספקת להם חומרי הזנה מיסודות הקרקע.
בנוסף, כאשר אנחנו הופכים את האדמה, אנחנו אמנם מאווררים את החלק העליון שלה, אבל כלי העבודה שלנו מייצרים דחיסה בשכבות שמתחת לחלק שאווררנו שמובילה ליצירת תנאים אנאירוביים (נטולי-חמצן) אשר אינם תומכים את המיקרוביולוגיה המועילה.
- חיפוי קרקע: החיפוי שומר על התנאים שאנחנו רוצים באדמה. הוא מונע אידוי ושומר על הלחות באדמה, דבר שמשרת גם את הצמחים וגם את המיקרוביולוגיה והחרקים שחיים בתוכה, והוא מספק חומר אורגני שמתפרק לאט-לאט אל תוך האדמה ומעשיר אותה.
- לא דורכים על הערוגות: אנחנו רוצים לשמור על אדמה אוורירית כי כמו שאמרנו, הביולוגיה שאנחנו מעוניינים בה משגשגת בתנאים אירוביים, וכאשר אנחנו דורכים על הערוגות אנחנו בעצם דוחסים את האדמה ומייצרים תנאים אנאירוביים.
אלו רק כמה עקרונות בסיסיים להתנהלות יותר מקיימת בגינה או בשדה. יש עוד הרבה שאפשר לעשות אבל זה הבסיס, ואם מקפידים עליו עשינו המון והשאר כבר יבוא. אבל מעבר לכל טכניקה כזו או אחרת, נראה לי שהעיקר זה היחס שלנו. אם יהיה לנו יחס של כבוד לאדמה, של שותפות, הפרקטיקות המתאימות ימצאו, לשנות את היחס הפנימי שלנו לסובב אותנו – זו העבודה הקשה. וזו העבודה שאנו נדרשים לה.
“העובד צריך לעבוד עבודה יפה, אבל העבודה יפה רק אז, כשהיא מעבדת את האדם לא פחות יפה ממה שהיא מעבדת את הקרקע…” (א. ד. גורדון)