בעשורים האחרונים אפשר לראות עלייה משמעותית בהתפתחות גישות חקלאיות השואפות לייצר חקלאות שמיטיבה עם האדם ועם האדמה: חקלאות אורגנית, חקלאות מחדשת, חקלאות ביודינאמית, חקלאות יערנית (אגרופורסטרי), פרמקלצ’ר ועוד.
לכל שיטה דגשים וטכניקות משלה, יחד עם חפיפות כאלו ואחרות ביניהן. רכיב אחד משמעותי חוזר בכולן והוא, היחס לאדמה. “אנחנו מגדלים אדמה, היא כבר תדאג לשאר”, זו חלק מהגישה אותה אנו מנסים לממש ב’בוסתן תם’. מדוע ההתייחסות לאדמה היא במרכז? כיצד אפשר לממש את זה? למה זה חשוב? זאת נגלה בכתוב כאן.
חקלאות קונבנציונלית עסוקה בצמח, או ליתר דיוק, בפרי. העניין המרכזי שלה הוא כמות התוצרת, מירב ההשקעה והמאמצים נתונים בעניין זה. כמובן שהיתכנות כלכלית של משק חקלאי היא הכרחית ולולא היא, המשק לא יוכל להתקיים. אך ההתמקדות הבלעדית ברווחים מובילה באופן מובהק לפגיעה במארג החיים הרחב יותר של המשק .מיקוד בפרי ובתוצרת מהווה התבוננות צרה על תמונה רחבה שכוללת מערכות יחסים מורכבות בין הצמח לאדמה, לחרקים השונים, לבעלי החיים ולשאר המרכיבים שיוצרים את המארג העדין של המערכת האקולוגית כולה.
חקלאות, באשר היא, מקיימת התערבות בגידול הצמח ובסביבתו. עצם הבחירה בצמח מסוים ולא אחר, הכמות הנשתלת ממנו, המיקום, טיפוחו שלו ולא של יתר הצמחים מסביבו. כאן נכנס עניין הגישה, באיזה אופן נתייחס לעובדה זו.
האם בכוונת החקלאי/ת למנוע תהליכים בסביבת הצמח כניסיון לנתקו מהסביבה ,לבקר ולשלוט באופן מלאכותי בכל תהליך הגידול?
או שקיימת ההבנה והבחירה להתייחס אל הצמח כחלק ממערכת מורכבת שהחקלאי/ת מתבוננים בה, לומדים עליה, שואלים שאלות ובוחרים להיות שותפים בתוכה. בכוונתנו להיות שותפים למערכת האקולוגית המרתקת המתקיימת בבוסתן וסביבתו והשאיפה שלנו היא לטפח את האדמה.
האדמה היא זו המגדלת את הצמחים, מכילה בתוכה את הרכיבים התזונתיים שהם צריכים, את המיקרוביולוגיה שמספקת להם אותם. היא מספקת בית לשורשי הצמחים ועוד תמיכה רבה שלחלקה אנחנו כנראה אפילו לא מודעים.
אם אנחנו נהיה בשיתוף פעולה עם האדמה, נדאג לה לתנאים בהם היא תשגשג. הכיצד? איך יודעים מה התנאים שהאדמה צריכה? בגדול זה די פשוט ואינטואיטיבי. תדמיינו אדמה ביער, איך היא נראית? איך היא מרגישה? זו אדמה אוורירית שכשדורכים עליה מרגישים את הרכות שלה, זו אדמה לחה, זו אדמה עם ריח נעים וזו אדמה מכוסה בשכבה של חומר אורגני (עלים וענפים שנשרו ונשברו מהעצים). אלו הדברים שאנחנו רוצים לדאוג שיהיו לאדמה שלנו.
איך מקיימים זאת בעבודה בגינה?
- אי-פליחת קרקע (No-Dig): מארג החיים שנבנה באדמה, תומך את הגידולים שלנו, בעיקר מערכת הפטריות שמתפשטת כמו רשת. מערכת זו תומכת את הצמחים ומספקת להם חומרי הזנה מיסודות הקרקע. כאשר הופכים את האדמה, מפלחים את הקרקע, מתפרק מארג החיים באדמה, לכן אנו נמנעים מכך.
בנוסף, בעת הפיכת האדמה, אמנם נוצר אוורור של חלקה העליון, אך במקביל, כלי העבודה מייצרים דחיסה בשכבות שמתחת לחלק המאוורר. מצב זה יוצר תנאים אנאירוביים (נטולי-חמצן) אשר אינם תומכים במיקרוביולוגיה הרצויוה והמועילה לגידול הצמחים.
- חיפוי קרקע: חיפוי הקרקע בעלים, קש, שבבי עץ (ועוד) שומר על תנאים רצויים באדמה. הוא מפחית אידוי ושומר על לחות באדמה, דבר שמשרת גם את הצמחים וגם את המיקרוביולוגיה והחרקים שחיים בתוכה. בנוסף, חיפוי הקרקע מספק חומר אורגני שמתפרק באיטיות אל תוך האדמה ומעשיר אותה.
- אווריריות האדמה (לא דורכים בערוגות): שמירה על אדמה אוורירית, כזו המאפשרת תנאים אירוביים (בנוכחות חמצן) , בה משגשגת הביולוגיה שאנחנו מעוניינים בה. דריכה בערוגות דוחסת את האדמה ומייצרת תנאים אנאירוביים. לפיכך מומלץ להימנע מדריכה בערוגות מה שאפשר.
אלו רק כמה עקרונות בסיסיים להתנהלות מקיימת בגינה או בשדה. יש עוד הרבה שאפשר לעשות אבל זה הבסיס, אם מקפידים עליו עשינו המון והשאר כבר יבוא. אבל מעבר לכל טכניקה כזו או אחרת, נראה שהעיקר הוא היחס והגישה. אם יהיה בנו יחס כבוד לאדמה ,יחס של שותפות, הפרקטיקות המתאימות ימצאו, לשנות את היחס הפנימי לסובב אותנו – זו העבודה הגדולה והמאתגרת. זו העבודה שאנו נדרשים לה.
“העובד צריך לעבוד עבודה יפה, אבל העבודה יפה רק אז, כשהיא מעבדת את האדם לא פחות יפה ממה שהיא מעבדת את הקרקע…” (א. ד. גורדון)